ייצוג האזרחים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה ד"ר נוהאד עלי

Transcription

1 ייצוג האזרחים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה ד"ר נוהאד עלי חיפה וירושלים, אוקטובר 2013

2 ייצוג האזרחים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה מחקר וכתיבה: ד"ר נוהאד עלי עריכה: יסמין הלוי חיפה וירושלים, אוקטובר 2013 חוברת זו יוצאת לאור גם בערבית ובאנגלית ומופיעה באתר האינטרנט של העמותה: עיצוב גרפי והפקה: UnderGround Studio נדפס בדפוס טירה פרסום מחקר זה מתפרסם הודות לסיועה האדיב של קרן פירס מותר ורצוי לצלם, להעתיק ולצטט מפרסום זה תוך ציון מפורט של המקור. אין לשכפל את הפרסום ללא רשות בכתב מעמותת סיכוי. ירושלים רח' המשוררת רחל 17, בית הכרם ירושלים טל': פקס:, חיפה שדרות בן גוריון 57, ת.ד חיפה טל': פקס:,

3 תוכן עניינים עמוד נושא דבר המנכ"לים תקציר מבוא פרק 1: מיעוטים והשכלה גבוהה פרק 2: השכלה גבוהה בישראל פרק 3: השכלה גבוהה בקרב הערבים בישראל פרק 4: המחקר סיכום הערות

4

5 דבר המנכ"לים אנו מתכבדים להציג בפניכם מחקר העוסק בייצוג האזרחים הערבים באוניברסיטאות המחקר בישראל. את המחקר יזמה עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי, והוא בוצע על ידי ד"ר נוהאד עלי. מדובר במחקר חדשני ומקיף שביקש לקבל תמונת מצב מלאה ומדויקת של ייצוג האזרחים הערבים בשמונה האוניברסיטאות בישראל: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בראילן, אוניברסיטת תלאביב, אוניברסיטת בן גוריון, מכון ויצמן, הטכניון, האוניברסיטה הפתוחה והאוניברסיטה העברית. המחקר הוא כמותי במהותו, ובדק את ייצוג האזרחים הערבים בקרב הסטודנטים, הסגל האקדמי והאדמיניסטרטיבי, וחברי מועצות הנאמנים וחברי הוועד המנהל. ייצוגו של המיעוט במוסדות להשכלה גבוהה, בכל הרמות והדרגות, חשוב מכמה סיבות. בראש ובראשונה יש לו השפעה מרחיקת לכת על השתלבות בשוק התעסוקה והוא מסייע למוביליות חברתית וכלכלית, אבל מלבד זאת חשוב גם שיתופו של המיעוט בתהליך קבלת ההחלטות במוסדות ציבור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במוסדות אקדמיים האמורים להיות פתוחים, נגישים ומעוררי דיון חופשי. ואולם הנתונים שלפניכם מציירים תמונה קודרת ומדאיגה: המחקר מצא שהייצוג של הציבור הערבי בכל האוניברסיטאות, ועל אף השוני ביניהן, נמוך מאוד ובקרב חברי הסגל והצוות האדמיניסטרטיבי הוא שולי. אנו רוצים לנצל הזדמנות זאת כדי להודות לקרן פירס, אשר תמכה במחקר ובהוצאתו לאור. אנו מודים לד"ר נוהאד עלי על כתיבת המחקר, ליסמין הלוי שערכה אותו, ולמרים שלוסלברג על תרגומו לשפה האנגלית. אנו מודים לחברי ועדת ההיגוי אשר ליוו את המחקר, אישרו את שאלת המחקר, סייעו בניסוח השאלון וקביעת המתודלוגיה, עברו על מסקנותיו וממצאיו ולא חסכו בעצה ובתמיכה: פרופ' יצחק גלנור, פרופ' מוחמד אמארה, פרופ' יוסף ג'בארין, דר' מארי תותרי, פרופ' גבי סלומון, פרופ' יוסי יהב, פרופ' אסעד גאנם ומר יאסר עואד. אנו מודים גם לח"כ ד"ר אחמד טיבי, יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת יישום חוקי הייצוג ההולם, אשר סייע לנו לקבל את ממצאי הוועדה על אודות ייצוג האזרחים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה, כדי להצליב ולאמת את הנתונים. אנו מודים גם לפרופ' פייסל עזאיזה מאוניברסיטת חיפה, חבר המל"ג והות"ת, על השיחות המועילות שניהל איתנו. לפרופ' ריאד אגבאריה מאוניברסיטת בן גוריון, שתרם רבות מזמנו ומהידע שלו; לפרופ' מוסטפא כבהא מהאוניברסיטה הפתוחה; לפרופ' אלינור סאייגחדד מאוניברסיטת בר אילן; לד"ר נאיף ג'רוס מהאוניברסיטה העברית, לפרופ' רענן ריין מאוניברסיטת תל אביב; לגב' רנא אסעיד מדיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית; לגב' אינה אבו זרקא, רכזת קמפוס גבעת חביבה של האוניברסיטה הפתוחה, ולמר רסול סעדה, ראש המדור לקידום סטודנטים ערבים בהתאחדות הסטודנטים בישראל. אנו מודים גם לחברי צוות העובדים של סיכוי, אשר לא חסכו בעצה, בדעה ובהפקה, ובמיוחד לת'אאר אבו ראס, עאזר דקואר, עו"ד סמאח אלח'טיבאיוב, קרל פרקל וגב' רנא סמיר. תודה לעו"ד עלי חיידר, המנכ"ל השותף של עמותת סיכוי בזמן ביצוע המחקר. 5

6 תמונת המצב העולה מן המחקר היא קשה. המוסדות האקדמאיים בישראל שאמורים להבטיח שוויון מהותי לכל הבאים בשעריהם נכשלים לעשות זאת. לדבר יש השפעה מרחיקת לכת על האזרחים הערבים ועל היכולת לקדם בישראל חברה שוויונית ולצמצם את הפערים בין האזרחים היהודים והערבים. על המועצה להשכלה גבוהה ועל נשיאי האוניברסיטאות מוטלת חובה לפעול בנחישות ולהשקיע את כל המשאבים הדרושים כדי לחולל שינוי מרחיק לכת בייצוג של האזרחים הערבים במוסדות אשר תחת אחריותם. אנו מקווים כי מחקר זה יתרום לשינוי תמונת המצב הנוכחית, יאיץ במקבלי ההחלטות לקחת אחריות ויעמוד עבורם לעזר על מנת לקדם מהלכים מידיים לשינוי המצב ולשיפורו. בברכה ג'אבר עסאקלה ורון גרליץ מנכ"לים שותפים עמותת סיכוי 6

7 תקציר כבר שנים רבות שעמותת סיכוי מקדישה תשומת לב מיוחדת לשוויון בנגישות להשכלה גבוהה ולהשתתפות בה, הן בתחום הניטור והן בתחום המחקר. בשנת 2008 ערכנו מחקר שעסק בייצוג הולם של החברה הערבית בהשכלה הגבוהה, ומאז כתבנו מאמרים, ניירות מדיניות ותוכניות פעולה שהציעו דרכים לשילוב אמיתי של האזרחים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה. מחקר זה הוא רק חלק מתכנית גדולה יותר המבקשת להציף מחדש את הנושא של נגישות שווה להשכלה גבוהה בשיח הציבורי. החידוש המרכזי במחקר הנוכחי הוא בדיקת ייצוג הערבים לא רק כצרכני השכלה אקדמית, אלא גם כחלק ממערכת קבלת ההחלטות במוסדות להשכלה גבוהה. על מנת לפתח את השיח על נגישות והשתתפות החברה הערבית במערכת קבלת ההחלטות, חקרנו כמה משתנים: מספר הסטודנטים/ות הערבים כיום, מספר האקדמאים הערבים המשמשים כמרצים )עם תקן(, מספר עובדי אדמיניסטרציה במחלקות השונות ומספר הערבים המשמשים כחברי/ות הוועדים המנהלים של באוניברסיטאות שחקרנו. המחקר המוצג משקף את ייצוג הערבים במערכות הארגוניות והאקדמיות של האוניברסיטאות הנחקרות. במחקר שלפניכם נעשה שימוש בכלים איכותניים כמו ראיונות עומק וניתוח טקסטים, לצד כלים כמותניים כמו שאלונים. שילוב שתי השיטות אפשר למחקר להפיק את המרב מן היתרונות של שתי השיטות ולמזער במידה רבה את חולשותיהם. השאלון המחקר עבר לאישורה של ועדת היגוי, ולאחר שעבר פיילוט בהצלחה הוא נשלח לאוכלוסיית היעד שכללה את ראשי אוניברסיטאות המחקר )שבע אוניברסיטאות + האוניברסיטה הפתוחה( ולראשי שתי מכללות, המכללה האקדמית גליל מערבי ומכללת קיי. המכללות שימשו כקבוצת ביקורת לייצוג ותתייצוג של כלל סוגיות המחקר יותר מאשר כשדה מחקר. השאלון הורכב מ 32 שאלות סגורות, ולפי הפיילוט שערכנו מילויו אמור לקחת דקות, במידה שהמידע זמין. בזמן שחיכינו לשאלונים נערכו רוב ראיונות העומק וכן שיחות לא פורמליות עם דמויות מפתח. לאחר איסוף הנתונים מהמחקר הכמותי, נותחו הנתונים בעזרת התוכנה הסטטיסטית.SPSS ראיונות העומק נותחו בשיטת הניתוח הפרשנית. המחקר הראה שמגמת העלייה במספר הסטודנטים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה, שהחלה באמצע שנות השבעים ולא פסקה, עודנה רחוקה מאוד מסגירת הפערים. בשנת הלימודים עמד שיעור הסטודנטים הערבים שלמדו לתואר ראשון על כ 10%. שיעור הלומדים לתואר שני היה 7.3%, ואילו אחוז הדוקטורנטים היה כ 4% בלבד. שיעור חברי הסגל האקדמי הערבים באוניברסיטאות עומד על 1.75%, שיעור חברי הסגל המנהלי )אדמיניסטרטיבי( הערבים מגיע ללא יותר מ 0.9%, ואילו מספר האקדמאים הערבים המכהנים בחבר הנאמנים או חברי ועד מנהל עומד על 1.9% בלבד. הממצאים ברורים ומצביעים על ייצוג קטן ובלתי מתקבל על הדעת של האוכלוסייה הערבית במערכת ההשכלה הגבוהה בכל הרמות שנחקרו. ככל שהתואר מתקדם יותר כך קטן ייצוגם של הערבים. עמותת סיכוי קוראת לממשלה לפעול באופן מיידי וללא לאות לשיפור המצב הנוכחי. בראש ובראשונה 7

8 אנו קוראים לממשלה לשתף את החברה הערבית, על ארגוניה הייצוגיים, בתוכנית רבשלבית ומקצועית להעלאת שיעור הערבים בהשכלה הגבוהה. על הממשלה לשתף פעולה עם עשרות הארגונים והמוסדות הערביים והיהודיים הפועלים לקידום ההשכלה הגבוהה ועם ארגונים הפועלים לשילוב אקדמאים ערבים. על הממשלה להגביר את הנגישות להשכלה הגבוהה בקרב הצעירים ובמיוחד הצעירות הערביות. עמותת סיכוי הציעה תכניות רבות לשילוב תלמידים ערבים בהשכלה הגבוהה, ונמשיך לעשות זאת גם בעתיד. אנו מאמינים שהצעד הראשון לשילוב סטודנטים, אקדמאים, עובדי מנהלה וחברי ועד מנהל טמון בהקמת מוסדות להשכלה גבוהה לשירות כלל האוכלוסייה בישראל בתוך הערים הערביות. עניין זה נדון רבות הן בציבוריות הישראלית והן בחברה הערבית, והתקדמות בנושא תיטיב עם כל הנוגעים בדבר. מעל לכול, אנו סבורים שקל יותר לשלב אקדמאים ערבים באוניברסיטאות מאשר להגדיל את ייצוגם של התלמידים הערבים בהשכלה הגבוהה. שילובם מתחיל בייצוג הולם בוועדי המנהלים של האוניברסיטאות: כאשר אקדמאים ערבים יהיו חלק ממערכת התוויית המדיניות וקבלת ההחלטות, נוכל לראות התקדמות ממשית בעניין. אקדמאים ערבים יוכלו אז להציע באופן טבעי פתרונות לתתהייצוג של הערבים בסגל המנהלי, במספר הסטודנטים וגם בסוגיית האקדמאים הערבים הבלתי מועסקים - סוגיה כואבת שהחלה לקבל תשומת לב תקשורתית רבה יותר בשנים האחרונות. לעשרות אלפי אקדמאים ערבים אין כיום עבודה ההולמת את כישוריהם, ומאות מתווספים אליהם בכל שנה. אקדמאים אלה יכולים להטות את הכף מחברה נחשלת ובלתי שוויונית לחברה מתקדמת, נאורה ומשגשגת. על כן אנו מברכים על ההחלטה להעסיק 500 מורות ערביות בבתי ספר יהודיים החל משנת הלימודים הנוכחית, ומחכים לעוד יוזמות כאלו בתחומים אחרים שבהם יש אקדמאים ערבים מחוסרים עבודה או העובדים בעיסוק שאינו הולם את כישוריהם. עמותת סיכוי תמשיך לעקוב אחר הנושא, לכתוב ולקדם הצעות פתרון לסוגיה זו, הן ברמה המקצועית והן ברמה הפרלמנטרית. כאמור, המחקר שלפניכם איננו הפעילות הראשונה שלנו בנושא, אלא חלק מתהליך שהחל לפני שנים. ברור לנו כי מדובר בתהליך ארוך, ואנו שמחים להיות עדים להתקדמות בכמה מישורים, אך אנו מאמינים בלב שלם שהייצוג ההולם של האזרחים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה הוא אחד הנושאים המרכזיים שיעצבו את יחסי היהודים והערבים בארץ הזאת בעשורים הקרובים. 8

9 מבוא אחד הנושאים הבודדים ששוררת לגביהם הסכמה רחבה בחברה הישראלית הוא הצורך בהנגשת החינוך לכלל האוכלוסיות בארץ. החינוך הוא אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית השסועה: לא רק שהמוסדות להשכלה גבוהה הם כמעט המקום היחיד שבו נפגשים אנשים מכל שדרות החברה הישראלית, אלא הוא גם המקום שמעצב את האליטות החברתיות של העתיד. עמותת סיכוי עוקבת כבר שנים רבות אחר ייצוגם של האזרחים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה, מתוך אמונה שמתוך האקדמיה אפשר לקדם את הערכים שבהם אנחנו מאמינים. ואכן, בעשור האחרון החלו להופיע ניצנים של שינוי בתפיסה הממסדית כלפי החברה הערבית בישראל, ממיעוט המהווה סכנה ואיום פוטנציאלי לתחילתו של שיח המכיר באפליה הממסדית נגדה. דמויות בכירות במשק, בתעשייה ובאקדמיה הישראלית מדברות כיום על החברה הערבית כשותפה פוטנציאלית בהתפתחות הכלכלה הישראלית בדור הבא. החברה הערבית היא חברה צעירה ודינמית: כ 60% ממנה הם מתחת לגיל שלושים. הניסיון הגלובלי במאה העשרים מלמד כי אחת הדרכים להתמודד עם העובדה הדמוגרפית הזאת היא שיתוף ומינוף של החברה הערבית, ובמיוחד של שכבת הצעירים והאקדמאים, ושיתוף קאדרים ערבים במערכות השלטוניות, כלכליות ואקדמיות. המחקר הכמותי שלפניכם עוסק בייצוג האזרחים הערבים בשמונה האוניברסיטאות בישראל 1 )הטכניון, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בראילן, האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה הפתוחה ומכון ויצמן( בחמישה תחומים עיקריים: שיעורם של הסטודנטים הערבים מתואר ראשון עד תואר שלישי; ייצוג בסגל האקדמי, מתקן של מרצה ומעלה; ייצוג בסגל האדמיניסטרטיבי שאינו ארעי )ואינו נכלל בקטגוריה "עובדי קבלן"(; ייצוג ערבים כחברים במועצות הנאמנים של האוניברסיטאות, ולבסוף ייצוגם בוועדים המנהלים. חשיבות רבה נודעת לייצוגו של המיעוט במוסדות להשכלה גבוהה, בכל הרמות והדרגות. להשכלה גבוהה תפקיד מרכזי ביכולת ההשתכרות העתידית ובאפשרות של מוביליות חברתית וכלכלית; אך מלבד זאת חשובה גם השותפות של המיעוט בתהליך קבלת ההחלטות במוסדות ציבור, ודאי כאשר מדובר במוסדות אקדמיים האמורים להיות נגישים ופתוחים לכול ולעורר דיון חופשי. במשטר דמוקרטי, אנשים שרוכשים השכלה גבוהה מצפים לשוויון בשורה ארוכה של זכויות, וביניהן גם הזכות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, בין היתר במערכת ההשכלה הגבוהה. 2 שכבה של אקדמאים מסייעת ליצור הון אנושי ומקצועי מיומן ואפשרויות תעסוקה חדשות ומסייעת למוביליות חברתית וכלכלית. 3 השכלה גבוהה יוצרת גישה למוקדי קבלת ההחלטות ולעמדות שמהן אפשר להשפיע על עיצוב את המרחב הציבורי, ובפרט על יחסי הכוח בשדה האקדמי ועל צורת האליטות. במקרה הישראלי היא תורמת להעשרת הידע הקיים וליצירתו של ידע מזוויות ראייה חדשות. שותפותם של האזרחים הערביםפלסטינים באקדמיה תורמת לגיוון הנוף התרבותי האקדמי, משפיעה על סדר היום הציבורי ומציידת את המיעוט בכלים לקידום זכויותיו. לדברי סמי מרעי, 4 ההשכלה הגבוהה בקרב המיעוט הערבי היא כלי הן למוביליות חברתית והן לשינוי 9

10 חברתי ופוליטי. בדו"ח ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה )2006( צוין כי שילוב מוצלח של האזרחים הערבים באוניברסיטאות חיוני לחברה ולמשק בישראל בשאיפתם למודרניזציה, לצמיחה כלכלית ולשוויון. אולם בישראל קיימים פערים גדולים בין קהילות וקבוצות שונות, ופערים אלה הם תוצר ישיר של מבנה חברתי ריבודי, שבראשו עדיין נמצאים יוצאי אירופה ואמריקה, במרכזו יוצאי אסיה ואפריקה, ובתחתיתו הערבים. לבני קבוצות שונות יש אפוא נקודת זינוק שונה, המשעתקת את 5 האי-שוויון הכלכלי, החברתי, המעמדי, העדתי והלאומי. השכלה גבוהה מקדמת באופן משמעותי את סיכויי ההשתלבות של ערבים בשוק העבודה, ומחקרים הראו כי רכישתה העצימה את המיעוט הערבי וכי יש בכוחה להוציאו מן השוליים, אך הערבים בכל זאת מופלים לרעה בשוק העבודה. מכאן שגם אם ההשכלה עדיין אינה מביאה לשוויון הזדמנויות מלא, 6 אין להסיק מכך שאין בה טעם; אדרבה, יש להסיר את החסמים כדי להביא למוביליות, למצוינות ולייצוג. פערי הכנסה במשלחי יד דומים מאתגרים את עקרון השוויון, והדברים אמורים גם בפערים בהכנסות בין אקדמאים יהודים וערבים. ממצאי המל"ג מלמדים כי בקרב ערבים התשואה של השכלה גבוהה 7 נמוכה יחסית ביחס ליהודים שכר העבודה שלהם נמוך בכ 35% מאשר אצל עמיתיהם היהודים. מאז תחילת שנות האלפיים נעשים מאמצים לקלוט אקדמאים ערבים לסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, באמצעות קרנות והענקת מלגות, ובאמצעות יוזמות של מל"ג, ות"ת והאוניברסיטאות עצמן. בעקבות מאמצים אלה עלה במקצת מספר האקדמאים הערבים במערכת ההשכלה גבוהה, אך המצב עדיין רחוק מלהשביע רצון. מספר המלגות הדל שעומד לרשותו של תלמיד מחקר ערבי לעומת עמיתו היהודי מקשה מאוד על צמצום הפערים בין שתי הקהילות ומעמיק את התתייצוג של הערבים במוסדות להשכלה הגבוהה. בשנת 2008 ערך יאסר עואד מחקר עבור סיכוי על ייצוג האוכלוסייה הערבית ההשכלה הגבוהה, וממצאיו עגומים. בסגל המנהלי באוניברסיטאות ובמכללות הבעיה חמורה שבעתיים, והממצאים מראים תתייצוג מובהק בתפקידים אדמיניסטרטיביים ומנהליים. 8 המחקר שלפניכם מביא נתונים עדכניים ומדויקים, שאותם קיבלנו במידת האפשר מהמוסדות האקדמיים עצמם, והוא מבקש להניח את התשתית לקיומו של מחקר מעמיק ורחב יותר שיעסוק בחסמים הניצבים בפני ההזדמנויות לייצוג הולם של האזרחים הערבים באוניברסיטאות בישראל. 10

11 פרק ראשון : מיעוטים והשכלה גבוהה בקבוצות מיעוט בחברה רבלאומית ורבתרבותית נודעת לחינוך חשיבות מיוחדת. מערכת החינוך עשויה להיות גורם המסייע להתפתחות ולקדמה או גורם שמרני המעודד קיפאון חברתי. במדינה המודרנית נתפסו האוניברסיטה וההשכלה תמיד כאמצעי להעלאת המעמד המקצועי והחברתי של קבוצת המיעוט. 9 ממשלות השקיעו בחינוך בין היתר כי ראו בו מכשיר לעיצוב פני החברה, והעניין שלהן בו העמיק עוד עם התפשטות הסברה שיש לו השפעה מכרעת על המשך קיומו של אישוויון חברתי וכי 10 התפקיד החברתי של הפרט מושפע מן החינוך שניתן לו. כתוצאה מתהליכי גלובליזציה, הגירה, מודרניזציה ועוד, כיום יותר מ 90% מהמדינות בעולם הן הטרוגניות במוצא האתני, בלאום ובתרבות של אזרחיהן. מתברר כי בתחילת המאה ה- 21 חיות קבוצות מיעוט ברוב מדינות העולם, וברבות מהן המיעוט הוא משמעותי. המחקר על ייצוג מיעוטים באקדמיה לא זכה להתייחסות מחקרית רצינית עד לאחרונה, כנראה בגלל האמונה שהאקדמיה היא מגדלור של ליברליזם, פתיחות ושוויון הזדמנויות, אך המחקרים המועטים שנערכו סתרו הנחה זו מן היסוד. לפי ג'וסון ואח', 11 הנחה רווחת היא שהאתיקה האקדמית המסורתית לא מכירה במחסומים להשתלבות זולת כישרון ויכולת, ועל כן מושגים כמו שוויון הזדמנויות לבני קבוצות אתניות שונות נתפסו כלארלבנטיים באוניברסיטאות. בהרצאה שנשא אנדרו פילקינגטון 12 בכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הבריטית, הוא טען כי בעשור האחרון דעכו המאמצים לקדם שוויון בהשכלה הגבוהה, וכי גם למאמצים שנעשו היתה השפעה מועטה בלבד. הממשלה משלמת רק מס שפתיים, האוניברסיטאות לא מתייחסות לנושא ברצינות כשהן מגייסות אנשי סגל, ואפילו השיח על שוויון גזעי וגיוון אתני הפך לשולי באנגליה. לאור כל אלה, לא מפתיע לגלות שבני מיעוטים אתניים עדיין סובלים מתתייצוג בהשכלה הגבוהה. בספרו דן פילקינגטון 13 בזלזול בנוגע לשוויון הגזעי והאתני באנגליה על סמך השוואות והקבלות בין מספר רב של מוסדות ציבור ביחס למיעוטים אתניים. מחקריו מצאו דמיון מפתיע בין המשטרה ובין האוניברסיטאות בהעדפת לבנים ובאפלייתם של שחורים ומיעוטים אתניים אחרים. חלק מאותם מחקרים מצאו כי מיעוטים מייחסים חשיבות להשכלה גבוהה כדי להימלט מגורל של אבטלה ושוליות חברתית. 14 השכלה גבוהה מגשרת על פערים בין רוב למיעוט, מעצימה את המיעוט ומציידת מי שלמד בהזדמנויות רבות יותר להתארגן כדי לשפר את מצבו של של המיעוט בתחומים 15 כלכליים, חינוכיים ופוליטיים. מיעוטים נוטים לראות בהשכלה גבוהה גורם חשוב במאבקם על זכויות חברתיות ופוליטיות 16 ואמצעי לשיפור נגישותם למשאבים כלכליים. ואולם תפקידה של האקדמיה כמגשרת על פערים וכמעצימה מיעוטים תלויה גם בגורמים כמו מידת הפתיחות החברתית והכלכלית, סוג המשטר, איכות הדמוקרטיה וכמובן במערכת היחסים בין רוב למיעוט במדינה. השכלה גבוהה היא מקור לרכישה של חמישה סוגי משאבים: משאבים מקצועיים, משאבים של מימוש 11

12 עצמי והרחבת אופקים, משאבים חברתיים )אפשרות ליצור קשרים ומפגשים עם אנשים שונים ודומים(, משאבים שיוכיים תלויי דת ומגדר, ומשאבים קהילתיים, הנתפסים כחיוניים לקהילה שהלומדים 17 משתייכים אליה. מחקרים הראו כי המחויבות של המיעוט האפרואמריקאי להשכלה גבוהה גדולה יותר בהשוואה לקבוצת הרוב, שכן היא נתפסת ככלי ראשון במעלה למוביליות חברתית, וכי שאיפתם ללמוד עולה על השאיפות של הרוב הלבן. היחס של המיעוט להשכלה גבוהה חיובי במיוחד, ונתפס ככלי החשוב ביותר 18 למוביליות חברתית. בארצות הברית עסק המחקר בייצוג גזעי. 19 במקומות מסוימים הונהגה העדפה מתקנת של אפרואמריקנים בקבלה למוסדות ההשכלה גבוהה, אך הם עדיין זוכים לתתייצוג באוניברסיטאות 20 היוקרתיות, כפי שניתן לראות בגרף הבא. אחוז הסטודנטים השחורים בשנה א' בשמונה אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית, 2012 על רקע נתונים שמלמדים כי הפערים בחינוך בארצות הברית מתרחבים, גוברת המחלוקת בדבר הפסקת ההעדפה המתקנת למיעוטים בקבלה לאוניברסיטאות. מתוך 43 אלף הדוקטורטים שניתנו באוניברסיטאות ב 1994, רק 2.1% ניתנו להיספנים ו 0.3% לאפרואמריקאים. כל זאת במדינה שבה אפרואמריקנים הגיעו להישגים גבוהים מבחינת ייצוג בממשל, ובלי לסבול מהשלכותיהם של שפת אם 21 שונה או סכסוך לאומי. מודוד ושיינר 22 שחקרו את ייצוג המיעוטים בהשכלה הגבוהה בבריטניה מצאו כי חלה עלייה משמעותית בשיעורם של צעירים בני קבוצות מיעוט אתניות במוסדות להשכלה גבוהה, 23 אך באנגליה ובארצות הברית עדיין שורר תתייצוג ברור של סטודנטים בנגלדשיים, פקיסטניים, שחורים והיספאנים. יתר על כן, גם כאשר שחורים, מוסלמים והיספאנים לומדים, הם מתקבלים בעיקר למוסדות אקדמיים לא יוקרתיים )כמו האוניברסיטאות החדשות באנגליה(. 12

13 חוקרים רבים ניסו לעמוד על הגורמים לתתייצוג של מיעוטים במוסדות אקדמיים. אופלקטה והרץלזרוביץ 24 מצאו בספרות המחקר מגוון של גורמים, והדגישו כמה מהם. מודוד ושיינר הצביעו על הנטייה של בני מיעוטים אתניים לבחור במקצועות יוקרתיים שקשה להתקבל אליהם ואפשר ללמוד אותם רק באוניברסיטאות מרוחקות ממקום מגוריהם; ריצ'רדס 25 הדגיש את ההטיות של הקבוצות הדומיננטיות כנגד קבוצות מסוימות בראיונות קבלה; מחקר אחר תלה את האשם במגבלות כספיות ; 26 קטלי 27 התמקד בהישגים נמוכים בבתי הספר ובתפיסות מוטעות ביחס למקומה של האוניברסיטה בחברה. חוקרים אחרים בדקו את הגורמים המשפיעים על ייצוג בנות מיעוטים באקדמיה. אצל קטלי הושם הדגש על היעדר תמיכה משפחתית ושאיפות נמוכות; דיוויד 28 הבהיר שנגישותה של האקדמיה למגזרים נוספים לא בהכרח מבטיחה להם שוויון וקבלה בחברה. בישראל נחקק עם הקמת המדינה חוק חינוך חובה לכל האזרחים, והערבים הרוויחו מכך: רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית בישראל עלתה בהדרגה, ושינויים כלכליים וחברתייםדמוגרפיים הביאו לכך שההשכלה נהפכה לגורם משמעותי בתחרות על משאבים 29 ובאפשרות לפתוח מסלולי ניעות שהיו עד כה חסומים בפניהם. מערכת החינוך הערבית עברה שינויים רבים מאז הקמת המדינה: חל גידול במספר התלמידים ובמספר המסגרות החינוכיות, ועימם חלה עלייה באיכות ההוראה וברמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית ככלל. עם זאת, הפערים הגדולים שעדיין קיימים בין מערכת החינוך הערבית למערכת החינוך היהודית מקשים על תלמידים ערבים להיקלט במוסדות להשכלה גבוהה, וכך נפגעת 30 המוביליות החברתית והכלכלית של הערבים כיחידים וכציבור. אמנון רובינשטיין, שכיהן כשר חינוך בישראל, התייחס במאמר מ 2003 שכותרתו "פערים אתניים בחינוך" לבחינות הכניסה לאוניברסיטאות בארצות הברית והשווה את המצב בה למצב בישראל. רובינשטיין בחן את נתוני בחינות הכניסה לאוניברסיטאות בארצות הברית וגרס כי גם מקץ שנים של מאבק לצמצום פערים, הפער בחינוך בין קבוצות אתניות הולך וגדל: שיעור בוגרי התיכון המקבלים תואר ראשון בגיל עלה בשנים בכל המגזרים, אך אצל הלבנים הוא עלה ב 28% 35%, ואצל השחורים ב 18%-13%. בקרב ההיספנים לא חלה שום עלייה. רובינשטיין הגיע למסקנה שלמרות מדיניות האפליה המתקנת בארצות הברית, המצב בישראל טוב יותר. ב 2010 פרסמו ג'בארין ואגבאריה את הדו"ח "חינוך בהמתנה", 31 שבו סקרו את מצב החינוך הערבי בישראל ותיארו את אפליית החינוך הערבי בכל השלבים מבית הספר היסודי ועד לחינוך גבוה ואת הפער בין ערבים ליהודים באחוז הלומדים לתואר ראשון )3.9% לעומת 7.9% בהתאמה( ושני )0.5% ו 1.9% בהתאמה(. מחקרם של מוסטפא ועראר 32 גילה מאפיינים של ההשכלה הגבוהה בקרב המיעוט הערבי בישראל, הנובעים בעיקר מן הרקע ההיסטורי, החברתי והפוליטי שלהם, ומיפה תפיסות ודפוסי התנהגות. לטענתם, ההשכלה הגבוהה אשר התרחבה מאוד מתחילת שנות השבעים מעצימה את המיעוט 33 הערבי ועשויה להוציאו מן השוליות החברתית שלו. גם עראר וחאג' יחיא מציינים כי התתייצוג של אוכלוסיות מיעוטים בעולם במוסדות להשכלה גבוהה אינו ייחודי לישראל. מאמרם דן במאפייני ההשכלה הגבוהה בקרב מיעוטים בכלל, בחשיבותה בקרב המיעוט ובהשלכותיה על דפוסי המחיה והתעסוקה. הם ממקדים את השיח במסיימי תיכון ערבים בישראל כחלק ממיעוט לאומי, ומציינים את החסמים שהמערכת עורמת בפני קבלתם למוסדות ההשכלה הגבוהה. לטענתם, רבים מהם רואים בירדן אפשרות חלופית לרכישת השכלה כמיעוטים רבים בעולם, גם הערבים בישראל רואים בחינוך גורם חשוב בהתפתחותם האישית והחברתית, 35 ובה בעת גוברת בקרבם גם ההכרה בחשיבות החינוך ככלי למאבק פוליטי ולמוביליות חברתית. 36 אולם כפי שנראה להלן, למרות התמורות שחלו בהשכלה הגבוהה, פלח האוכלוסייה של המשכילים הערבים עדיין קטן בהשוואה לחברה היהודית. 13

14

15 פרק שני: השכלה גבוהה בישראל )נתונים סטטיסטיים( בעשרים השנים האחרונות עברה ההשכלה הגבוהה בישראל שינויים דרמטיים 37 שבאו לידי ביטוי בין 38 היתר במספר הסטודנטים ובמבנה המערכת. עד שנות התשעים היתה ההשכלה הגבוהה מורכבת ממספר מצומצם של מוסדות, רובם ככולם אוניברסיטאות. בשנות התשעים הופיעה שכבה של מוסדות לאאוניברסיטאיים וסלקטיביים פחות, בעקבות אקדמיזציה של מוסדות להכשרת מורים, פתיחת מכללות ציבוריות אזוריות, מתן הכרה אקדמית למכללות פרטיות והסדרה ורישוי של שלוחות של מכללות מחו"ל. ההתרחבות והגיוון ביקשו לענות על הביקוש הגובר, בין אם עקב הגידול בשיעור המחזיקים בתעודת בגרות ובין אם עקב גל 39 העלייה ממדינות חבר העמים. האוניברסיטאות, מצדן, הגיבו לביקוש הגובר בהחמרת תנאי הקבלה ובהפניית רבים מן המועמדים החדשים אל המוסדות החדשים, הלאאוניברסיטאיים. ב 1995 קיבלה המערכת החדשה ביטוי חוקי, עם תיקון חוק המועצה להשכלה גבוהה )תיקון מס' 10(, אשר יצר מערכת שבה ארבעה סוגים של מוסדות אקדמיים: )1( אוניברסיטאות, )2( מכללות אקדמיות ציבוריות )מתוקצבות( )3( מכללות אקדמיות פרטיות )בלתי מתוקצבות(. כל אלה מעניקים לבוגריהם תואר אקדמי המוכר על ידי המל"ג. על כך יש להוסיף את )4( שלוחות של מוסדות זרים להשכלה גבוהה 40 הפועלות ברישוי המל"ג ומעניקות תארים זרים. 41 בשנת היו בארץ 21 מוסדות שהעניקו תארים אקדמיים, ולמדו בהם 88.8 אלף סטודנטים. בשנות האלפיים הואט קצב הגידול במספר הסטודנטים בצורה משמעותית. ההאטה נבעה בין היתר מקיצוצים תקציביים קשים שהושתו על המוסדות להשכלה גבוהה והטלת מגבלות על הגידול במספר 42 הסטודנטים. בשנת היו בישראל 67 מוסדות להשכלה גבוהה שלמדו בהם אלף סטודנטים )כולל 47.9 אלף סטודנטים שלמדו באוניברסיטה הפתוחה וסטודנטים שלא למדו לקראת תואר(: 7 אוניברסיטאות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה, 36 מכללות אקדמאיות )מהן 21 המתוקצבות על ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב ו 15 מכללות פרטיות(, ו 23 מכללות להכשרת עובדי הוראה. בתקופה זו גדלה אוכלוסיית הסטודנטים ב 5.8% בממוצע לשנה. הגידול נבע בעיקר מפתיחת מכללות אקדמיות בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים. בה בעת נמשך הגידול האיטי במספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון: באוניברסיטאות מספרם נותר יציב, ואילו במכללות האקדמיות המתוקצבות חלה עלייה מתונה במספרם. במכללות האקדמיות לחינוך חלה עלייה משמעותית במספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון )8.1%(, ואילו במכללות האקדמיות הלאמתוקצבות חלה העלייה המשמעותית 43 ביותר במספרם )13.6%(. 15

16 מבין הסטודנטים שלמדו בשנת באוניברסיטאות, במכללות האקדמיות ובמכללות האקדמיות לחינוך, 75% למדו לקראת תואר ראשון, 20.4% למדו לקראת תואר שני, 4.1% למדו לקראת תואר שלישי והיתר למדו לימודי תעודה. מספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון גדל בשנה זו ב 4.7. זהו שינוי לעומת היציבות במספרם בשנה שלפניה. מספר הסטודנטים לתואר שני גדל באותה שנה ב 3.8% )זו עלייה מתונה בהשוואה לעלייה בשנה הקודמת 7.5%(, ואילו מספר הסטודנטים לתואר שלישי לא 44 עלה. מעניין לראות כי בשנת , חלקם היחסי של הסטודנטים לתואר שני מתוך כלל הסטודנטים היה 18.6%, ואילו בשנת עלה חלקם היחסי ל 20.4%. חלקם היחסי של הסטודנטים לתואר ראשון ירד בתקופה זו מ 76.5% ל 75%. 45 בנוסף, 47.9 אלף סטודנטים למדו במסלול האקדמי באוניברסיטה הפתוחה, 46 מהם כ 44.4 אלף לקראת תואר ראשון והיתר לקראת תואר שני ותעודה אקדמית. 16

17 טבלה 1: סטודנטים הלומדים לתואר אקדמי, סטודנטים באוניברסיטאות סטודנטים במכללות אקדמיות סטודנטים במכללות אקדמיות לחינוך סה"כ תואר ראשון 189, % 26, % 87, % 74, % מספרים מוחלטים מזה נשים קבוצות אוכלוסייה 87.9 % 84.8 % 12.1 % 73.7 % 72.7 % 26.3 % 93.6 % 90.1 % 6.4 % 86.4 % 83.0 % 13.6 % יהודים ואחרים מזה יהודים ערבים תואר שני 63, % 3, % 9, % 50, % מספרים מוחלטים מזה נשים קבוצות אוכלוסייה 91.8 % 89.9 % 8,2 % 78.6 % 78.0 % 21.4 % 94.2 % 92.7 % 5.8 % 92.3 % 90.2 % 7.7 % יהודים ואחרים מזה יהודים ערבים תואר שלישי 10, % 10, % מספרים מוחלטים מזה נשים קבוצות אוכלוסייה 95.6 % 93.2 % 4.4 % 95.6 % 93.2 % 4.4 % יהודים ואחרים מזה יהודים ערבים 17

18 טבלה 2: בעלי תארים אקדמיים, בוגרים בשנה האקדאמית בוגרי אוניברסיטאות האוניברסיטה הפתוחה מכללות אקדמיות מכללות אקדמיות לחינוך סה"כ בוגרים בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה, תואר ראשון מספרים מוחלטים נשים קבוצות אוכלוסייה יהודים ואחרים יהודים ערבים תואר שני מספרים מוחלטים נשים קבוצות אוכלוסייה יהודים ואחרים יהודים ערבים תואר שלישי מספרים מוחלטים נשים קבוצות אוכלוסייה יהודים ואחרים יהודים ערבים 44, % 90.6 % 88.0 % 9.4 % 17, % 94.1 % 92.3 % 5.9 % 51 % 96.9 % 94.9 % 3.1 % 5, % 70.3 % 69.6 % 29.7 % % 81 % 80.5 % 19 % 17, % 95.8 % 93.1 % 4.2 % 3, % 94.2 % 93.1 % 5.8 % 3, % 95.9 % 93.9 % 4.1 % % 95 % 92.9 % 5 % 18, % 90.4 % 87.3 % 9.6 % 12, % 96.6 % 92.6 % 3.4 % 51 % 96.9 % 94.9 % 3.1 % 36, % 89.3 % 87.7 % 10.7 % 11, % 95.8 % 94.6 % 4.2 % 1, % 97.5 % 95.8 % 2.5 % בין השנים ל גדל מספר בוגרי תואר ראשון מ 36,454 ל 44,846 בהתאמה. מבין הבוגרים ב היו 87.7% יהודים ו 10.7% ערבים. ב , מבין מקבלי תואר ראשון היו 88.9% יהודים ו 8.7% ערבים. באותן שנים גדל מספר בוגרי תואר שני מ 11,610 ל 15,559. מבין בוגרי תואר שני ב היו 94.6% יהודים ו 4.2% ערבים. ב ירד שיעור היהודים שקיבלו תואר שני ל- 93.1%, ואילו שיעור הערבים בוגרי תואר שני עלה ל 5.5%. גם בין מקבלי תואר שלישי באותן שנים היה גם גידול מסוים. בשנת 1, , סטודנטים קיבלו תואר שלישי. ב עלה מספרם ל 1,534. מבין בוגרי תואר שלישי ב היו 95.8% יהודים לעומת 2.5% ערבים. בשנת ירד אחוז היהודים מבין בוגרי התואר השלישי ל 94.8% ואחוז הערבים עלה במקצת, ל 2.8%, כמצוין בטבלה 2.

19 פרק שלישי: השכלה גבוהה בקרב הערבים בישראל 1. רקע היסטורי וסוציולוגי מעמדו של המיעוט הערבי בישראל שונה בתכלית ממעמדן של קבוצות מיעוט במדינות מערביות: מצד אחד הערבים הם אזרחי המדינה, ומצד שני הם חלק מהעם הפלסטיני, המצוי בסכסוך מתמשך עמה ; 47 המחלוקת הפוליטית בין המיעוט הערבי לרוב היהודי בישראל מבוססת על יחסי הכוחות שהתהוו ב 1948, ועל כך שהרוב היהודי והמיעוט הערבי כאחד רואים בעצמם עמים ילידיים ותובעים זכויות כמעט בלעדיות על טריטוריה אחת, שהיא בעיניהן מולדת אולטימטיבית. 48 בנוסף, האוכלוסייה הערבית בישראל ענייה יחסית: תחולת העוני לפי הכנסה כלכלית הגיעה בקרב הערבים ל 56.8% ממשקי הבית, 59.1% מהנפשות ו 66.5% מהילדים )בהשוואה ל 23% ממשקי הבית, 25% מהנפשות ו 29% מהילדים 49 אצל היהודים(. בעשורים האחרונים הלכה ההשכלה ותפסה מקום בראש סדר העדיפויות של הערבים בישראל, ובפרט בקרב הנשים. 50 האקדמאיות הערביות הן כעת יותר ממחציתם של האקדמאים הערבים, אשר נתפסים כעמוד התווך של תהליך השיקום הפוליטי והחברתי של הקהילה הערבית בישראל. האקדמאים נחשבים לסוכנים של שינוי חברתי וממלאים תפקיד חשוב כמובילי המאבק לשיפור מעמדם הפוליטי והחברתי של האזרחים הערבים. יש הטוענים כי בקרב הציבור הערבי ההשכלה ממלאת את מקומן של האדמות האבודות, מהווה מקור לגאווה ומבטיחה מקור פרנסה. ההשכלה אכן משפרת את מצבם הסוציואקונומי, אך הדבר עוד לא הביא לשינוי משמעותי במעמדם של האקדמאים הערבים בשוק העבודה היהודיישראלי. במהלך הלימודים צוברים הסטודנטים הערבים ניסיון חשוב: הם נפגשים עם סטודנטים יהודים ורוכשים מידע אחיד. האוניברסיטה היא אחד המוסדות הציבוריים היחידים בחברה הישראלית שבהם ערבים ויהודים נפגשים כעמיתים שווי זכויות ואמורים ליהנות מחופש ביטוי, אם כי בשנים האחרונות הוגבל גם חופש הביטוי באוניברסיטאות, ובמקרים לא מעטים נאסר על הסטודנטים הערבים להביע מחאה בקמפוס. 51 מכל מקום, האוניברסיטה היא שלב חשוב בחניכה הפוליטית של המשכילים הערבים, ולמרות החסמים האתנולאומיים של שוק העבודה הישראלי, השכלה אקדמית היא קרש קפיצה להשתלבות בחברה, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה תרבותית וחברתית. 52 בדו"ח ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה )2006( נאמר כי שילוב מוצלח של הערבים בה "חיוני לחברה ולמשק בישראל בשאיפתם למודרניזציה, צמיחה כלכלית ושוויון." באמצע שנות השבעים חל גידול משמעותי באחוז תלמידי כיתות י"ב בבתי ספר ערביים שלמדו את מקצועות החובה לבחינות הבגרות במסלולים מוגברים )4 יחידות ויותר(, אשר מעלים את הסיכוי להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה. בתחילת שנות התשעים נחשפו האוניברסיטאות בישראל ללחץ פוליטי וציבורי להרחיב את נגישותן לפריפריה ולאוכלוסיות מוחלשות. וולנסקי בחן את הדרישות הכלכליות של מוסדות אקדמיים לעומת היכולות של ציבורים שונים וכן את התנאים הסביבתיים והאקדמיים הנדרשים, וטען כי הנגישות היא פונקציה של הביקוש להשכלה גבוהה לעומת היצע מקומות 19

20 הלימוד 53 ושל מידת הפתיחות למיעוטים. הנגישות, אם כן, נקבעת על פי הרקע החינוכיהשכלתי של הפונים ללימודים ועל פי יכולתם של מוסדות להשכלה גבוהה לקלוט מועמדים משכבות ואוכלוסיות 54 שונות. אל מול החסמים, ובהיעדר מדיניות של ייצוג ערבים באקדמיה כסטודנטים, כסגל או כעובדי אדמיניסטרציה התפתחו כמה מגמות: )א( התפשרות על מקצוע הלימוד, ומכאן ייצוגיתר במדעי הרוח והחברה. פשרות מעין אלו מנעו את התפתחותו של "אתוס אקדמי" ומחקר בתחומי הרוח והחברה בחברה הערבית, והביאו לריבוי של בוגרים ערבים העוסקים בהוראה. הרוויה בתחום זה גברה עוד יותר נוכח המצב הרעוע של הרשויות המקומיות הערביות וחוסר יכולתן לקלוט את הבוגרים. )ב( לימודים גבוהים בחו"ל, במיוחד במקצועות חופשיים )רפואה, רוקחות, מקצועות פרהרפואיים והנדסיים(. בעבר פנו סטודנטים ערבים ללמוד במדינות מזרח אירופה, בסיוע מלגות של המפלגה הקומוניסטית. לאחר נפילת ברית המועצות והגוש המזרחי פנו ערבים רבים ללמוד רפואה והנדסה בגרמניה )בתקופת השיא למדו בה כ 1,500 סטודנטים בשנה(; כ 350 פנו ללימודים באיטליה; וכ 500 סטודנטים ברומניה. אחרי שנחתם הסכם השלום עם ירדן החלו סטודנטים ערבים לנסוע ללימודים בירדן. בסוף שנות התשעים הגיע מספרם ל 200 סטודנטים, וב 2008 למדו בירדן קרוב ל 6,300 סטודנטים ערבים במקצועות רפואיים ופרהרפואיים, וכן לימודי ערבית ודת האסלאם. 55 וורגן מעריך כי מספר הסטודנטים שלומדים כיום בירדן מגיע לכ 8,000 בשנה, ואליהם ניתן להוסיף עוד יותר מ 1, שלומדים באוניברסיטאות ומכללות בגדה המערבית, 57 שבהן קל להם יותר מבחינה תרבותית והם אינם חווים את הניכור הפוליטי 58 שהוא מנת חלקם בישראל. מתחילת שנות התשעים הוקמו בישראל שלל מכללות אקדמיות. במקביל פתחו האוניברסיטאות את שעריהן לתושבי הפריפריה והשכבות החלשות. הנגישות להשכלה גבוהה התחילה להתרחב כבר בשנות השבעים והשמונים, אבל תמורה אמתית שהנגישה את ההשכלה לכל השכבות והאוכלוסיות בחברה הישראלית חלה רק בשנות התשעים. 59 בתוך עשור, ובמיוחד בשנים , גדל מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ב 50%, ובמכללות בשיעור של 700%. בעקבות זאת גדל שיעור הלומדים הערבים 60 באוניברסיטאות מ 2.9% בשנות השבעים ל 6.7% באמצע שנות השמונים. העלייה המתמדת במספר הסטודנטים הערבים בישראל מלמדת שמספרם הנמוך לפני העלייה לא נבע מגורמים תרבותיים, אלא מהמכשולים שהציבו בפניהם מוסדות החינוך וההשכלה, ההזנחה בחינוך היסודי והתיכוני, והחסמים המבניים שעומדים בפניהם. חסמים אלה ניכרים היטב גם בבדיקה של אחוז המתקבלים לאוניברסיטאות ביחס למספרם לפי שכבת גיל: באמצע שנות השמונים היו הערבים 22.7% 61 מבני ה 18, אולם רק 7.4% מהם התקבלו לאוניברסיטאות. שני חסמים מרכזיים עומדים בדרכם של ערבים המבקשים לקנות להם השכלה גבוהה: הראשון הוא איקבלת תעודת בגרות שלמה ואיכותית העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות, והשני הוא איהשתלבות בהשכלה הגבוהה בשנתיים הראשונות שלאחר סיום בית הספר התיכון. בראיון שנערך ביוני 2011 בעיתון "הארץ" 62 אמר פרופ' מאג'ד אלחאג', מי שהיה חבר המל"ג וסגן נשיא ודיקן מחקר באוניברסיטת חיפה, כי בפני הסטודנט הערבי עומדים כמה חסמים: הבחינה הפסיכומטרית, שאינה מותאמת תרבותית לנבחנים הערבים, ושיטות הלימוד בבתי הספר הערביים, המבוססות על צבירת ידע כדי להוציאו בעת הבחינה, ללא פיתוח חשיבה ביקורתית, יצירתית או לוגית. על החסמים באוניברסיטאות עצמן אמר אלחאג': "היום הסטודנט הערבי מבלה את השנתיים הראשונות בהתמודדות עם בעיות היסוד של קליטתו באוניברסיטה. אין התייחסות רצינית לתלמיד הערבי מצד האוניברסיטאות והמכללות; דבר נוסף שהתייחסנו אליו בוועדה הוא האווירה התרבותית באוניברסיטאות, שגורמת לניכור אצל התלמיד הערבי כי היא לא מבוססת על קונספציה רבתרבותית." 20

21 עם זאת, בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בשיעורי הזכאות לתעודות הבגרות, ובעקבות זאת עלה אחוז המתקבלים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה בשנתיים שאחרי סיום התיכון, מ 10.7% בשנת 1991 ל 19.2% בשנת אלחאג' סבור כי יש לכך שתי סיבות: 1( מניע קולקטיבי, כלומר רצונם של המשכילים הערבים לתרום להעלאת רמת החיים של הקהילה ולפעול למען שגשוג חברתי וכלכלי, ו- 2 ( מניע אינדיבידואלי, כלומר רצון לקידום אישי, קריירה ומעמד חברתי. ציבור האקדמאים הערבים בארץ חשים אחריות ושליחות ציבורית ביחס לקידום מעמדם האזרחי, הכלכלי והפוליטי מול הבעיות 63 והאתגרים בתוך הקהילה. מוסטפא 64 מציין שלושה גורמים שהשפיעו על רכישת ההשכלה הגבוהה בקרב הערביםפלסטינים בישראל. הראשון היה מלחמת 1948, שהביאה להריסת המרכז התרבותי העירוני של החברה הפלסטינית. אחרי המלחמה נשאר במדינת ישראל מיעוט כפרי מובס ששיעור האנאלפביתיות בקרבו גבוה מאוד. החברה הפלסטינית שנשארה בישראל הייתה צריכה אפוא להתחיל מחדש. למרות צמצום האפשרויות להשכלה גבוהה בחברה הפלסטינית לעומת היישוב היהודי, האליטה הפלסטינית ומעמד הביניים העירוני הצליחו לבנות בחלק מהערים הפלסטיניות מרכז תרבותי עירוני שהיה בסיס להרחבת האליטה האינטלקטואלית הפלסטינית ולשיפור רמת החינוך מאוחר יותר. המנדט הבריטי א פשר ליישוב היהודי להקים את האוניברסיטה העברית בירושלים ואת הטכניון באמצע שנות העשרים, אך לא התיר לערבים לבנות אוניברסיטה פלסטינית או אפילו אוניברסיטה ערביתיהודית. למרות זאת הצליחו המשפחות המבוססות כלכלית ומעמד הביניים לבנות אליטה של בוגרי אוניברסיטאות שלמדו בחו"ל. סטודנטים פלסטינים למדו באוניברסיטאות ערביות בקהיר, בלבנון, באירופה ובארצות הברית. הגורם השני היה ההתפתחות באקדמיה הישראלית. ההשכלה הגבוהה בקרב הערבים בישראל התפתחה באוניברסיטאות הישראליות, ששירתו את בניית הנרטיב ההיסטורי הציוני ועיצבו סוציולוגיה ישראלית שחקרה את המיעוט הערבי בישראל באופן מוטה. מדינת ישראל לא אפשרה למיעוט הערבי להקים אוניברסיטה ערבית עד היום, אף על פי שניסיונות של מיעוטים אתניים בעולם מראים כי מוסדות להשכלה גבוהה שהוקמו על ידי מיעוטים הגבירו את נגישותם להשכלה גבוהה, הרחיבו את שכבת האינטלקטואלים בקרבם ושמרו על הזהות התרבותית שלהם, ולבסוף שיפרו את מעמדה החברתי, הכלכלי והפוליטי של קבוצת המיעוט בהשוואה לרוב. הממשלה בישראל מתנגדת להקמת אוניברסיטה ערבית מחשש פן תהפוך לזירה של פעילות לאומית, וממילא הממסד בישראל מסרב לאשר הקמת מוסדות עצמאיים אוטונומיים לערבים. היעדר אוניברסיטה ערבית שמלמדת בשפה הערבית והעובדה שהערבים רוכשים השכלה גבוהה באקדמיה הישראלית השפיעו על הנגישות להשכלה גבוהה, על המחקר המדעי והאג'נדה שלו, על העסקת אקדמאים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה ועל בניית הנרטיב והסוציולוגיה הפלסטיניים. 65 בדצמבר 2012 נערך טקס הנחת אבן הפינה לקמפוס האקדמי של העיר נצרת, שנחשב לצעד ראשון בדרך להקמת מוסד אקדמי ערבי. 66 שר החינוך גדעון סער התנגד 67 ליוזמה בטענה שאוניברסיטה כזאת תפגע בהשתלבות של הערבים במדינה. הגורם השלישי שהשפיע על רכישת השכלה גבוהה בקרב האזרחים הערבים הוא הדרתם המבנית בכל תחומי החיים, ובעיקר ממקומות עבודה וממוקדי השפעה פוליטיים. מקומם של הערבים בכלכלה הישראלית עדיין שולי, והאפשרות לפתח משק ערבי מבוסס עדיין לא נראית באופק. הדרה זו השפיעה על דפוסי הלימוד ועל תפיסת הלימודים האקדמיים, ואינה מאפשרת לבוגרים להשתחרר מהתלות במשק הישראלי. כתוצאה מכך, רוב האקדמאים הערבים עובדים ביישובים הערביים. דרכם של הערבים להשכלה גבוהה היא מעין מסלול מכשולים המורכב מאתגרים לימודיים, אתגרים חברתיים ותרבותיים ואתגרים מוסדייםמערכתיים, המתחיל בהתעניינות בלימודים, עובר בקבלה ללימודים ובסיומם, ובמקרה הטוב מסתיים בהשתלבות בתעסוקה ההולמת את השכלתם. כל שלב 68 מושפע מקודמיו, אך לא פעם מכשולים רבים מופיעים בעת ובעונה אחת ומקשים על ההתמודדות. 21

22 בשנות השמונים חלה עלייה בשיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות, אך בשנות התשעים חלה ירידה בשיעורם. 69 באמצע שנות השמונים, 6.7% מכלל הסטודנטים באוניברסיטאות היו ערבים, ובתחילת שנות התשעים ירד שיעורם ל 5.8%. הגורם העיקרי לירידה זו קשור למצוקה התעסוקתית של האקדמאים הערבים ולאבטלה בקרב הבוגרים הערבים ככלל. 70 השירות הציבורי והרשויות המקומיות אינם יכולים לקלוט אקדמאים שאינם בוגרי מדעי הרוח או החברה, והכלכלה הערבית אינה חזקה דיה לקלוט אותם בתחומים כמו הנדסה או מדעי הטבע. הקושי למצוא מקום עבודה הולם מביא אפוא רבים 71 להתפשר על עבודה בשוק המקומי או הוראה ביישובים הערביים. כאמור, בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הערבים הלומדים בירדן ובשטחי הרשות הפלסטינית. הנגישות של האוניברסיטאות הירדניות עשויה להשפיע בעתיד הקרוב על דפוסי רכישת ההשכלה 72 הגבוהה בקרב הערבים בישראל וליצור מציאות חדשה. 2. נתונים סטטיסטיים ותוכניות לעתיד דו"ח שפרסמה המל"ג ב סוקר את מצב החינוך בחברה הערבית, החל בשיעורי הזכאות לתעודת בגרות וכלה בסגל הבכיר במוסדות להשכלה גבוהה. הפערים בין המגזרים בכל הנוגע לשוויון הזדמנויות ובנגישות להשכלה גבוהה עמוקים ומושרשים. כך למשל, בעוד שכמעט מחצית מהיהודים בשנתון נתון )44%( עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, אחוז הערבים העומדים בהן מסתכם ב 22%. יתר על כן, מתוך אלה שכבר נרשמים ללימודים, כ 32% לא מצליחים להתקבל אליהם, לעומת 19% בלבד באוכלוסייה היהודית. כך יוצא שאחוז היהודים המתחילים ללמוד באקדמיה מתוך שנתון ממוצע עומד על 52%, ואילו בקרב הערבים שיעורם הוא 21% בלבד. חסם נוסף הוא מה שמכונה במסמך "תוצרי מערכת החינוך הפורמלית". לפי הנתונים יש פער של כמעט 18% בשיעור הניגשים לבחינות הבגרות )57% מהערבים לעומת 75% מהיהודים(, וכמעט חצי מהם אינם זכאים בסופו של דבר לתעודה )28% זכאים ערבים לתעודת בגרות, לעומת 51% בקרב היהודים(. גם הבחינה הפסיכומטרית התגלתה כחסם משמעותי: פער של 100 נקודות נמצא בין תוצאותיהם של הנבחנים היהודים והערבים. הפערים הגדולים ביותר נרשמו בבחינה באנגלית, לאחר מכן בחשיבה מילולית ולבסוף בחשיבה כמותית. עם זאת, הפערים לא מסתכמים רק בחסמים ה"חיצוניים", כלומר ביכולת ההתחלתית להשתלב במערכת. דו"ח המל"ג חושף תמונה עגומה בהרבה באשר לשוויון ההזדמנויות בתוך האקדמיה: ככל שמתקדמים בסולם הדרגות באקדמיה, שיעור הערבים הולך ופוחת. הסטודנטים הערבים הם 11.3% מלומדי התואר הראשון, 7% מלומדי התואר השני, ואילו בקרב הדוקטורנטים שיעורם הוא 3% בלבד. בסגל האקדמי באוניברסיטאות מהווים הערבים 2% בלבד. את קשיי ההשתלבות מבשרים כבר נתוני הנשירה בקרב תלמידים ערבים, והיא מתבטאת גם בתופעת "גרירת התארים" שהמסמך מצביע עליה. בשנת היה שיעור הנשירה של הסטודנטים הערבים כ 15.4%, לעומת 10.8% בלבד בקרב היהודים. באוניברסיטאות הפער בין אחוז הנושרים הערבים ליהודים עומד על כ 4.2%, אך במכללות המתוקצבות הוא גדול אף יותר, ובמכללות להנדסה הוא מגיע אף ל 25%-11% בקרב הערבים, לעומת 14% בקרב היהודים. כמו כן, כ 53% מהסטודנטים היהודים מסיימים את התואר בזמן, אך בקרב הסטודנטים הערבים רק 36% מצליחים לעשות זאת. הפער בשיעורי הנשירה בין האוניברסיטאות למכללות מתחדד עוד יותר כאשר מתגלה שיעורם הגדול של הסטודנטים הערבים בהן. מתוך כלל הסטודנטים הערבים, כ 11.5% לומדים באוניברסיטאות, לעומת 24.5% במכללות לחינוך. פערים גדולים נמצאו גם בין האוניברסיטאות השונות: באוניברסיטת 22

23 חיפה מהווים הערבים יותר מ 30% מכלל הסטודנטים, אך באוניברסיטה העברית הם מהווים פחות 74 מ 12%, בתל אביב פחות מ 9%, בבן גוריון מעט יותר מ 5%, ובבראילן פחות מ 3%. סטודנטים ערבים רבים נהנו מהקמתן של המכללות האקדמיות ורבים יכלו להשתלב בהן, אך מלבד מי שמבקשים הכשרה להוראה, האוניברסיטאות הן עדיין המוסדות המועדפים עליהם. שיעור הסטודנטים הערבים הגיע בתחילת שנות האלפיים ל 8.1%, ואחוז הסטודנטים הערבים שלמדו לקראת תואר ראשון היה 9.8%. שלושה גורמים עיקריים גרמו לעלייה זו: עליית שיעור ההצלחה בבחינות הבגרות )מ 22% באמצע שנות התשעים ל 38% בתחילת המילניום(, עליית שיעור הסטודנטיות הערביות, והזיקה בין מספר שנות הלימוד לשיעורי התעסוקה: שיעור התעסוקה של אקדמאים ערבים עדיין גבוה משיעור 75 התעסוקה של לאאקדמאים. שיעור הסטודנטים הערבים שלומדים לתואר שני גדל מ 3.6% בשנת 1990 ל 5.1% בשנת 2004 ול 9% בשנת , אך בלימודים לתואר שלישי שיעורם נשאר קבוע. שיעורם של הערבים באוניברסיטת חיפה נשאר קבוע במשך העשור האחרון והגיע ל 35% מכלל הסטודנטים הערבים. מספר הסטודנטיות הערביות עולה במקצת על מספרם של הסטודנטים הערבים באוניברסיטה. שיעורם של הסטודנטים הערבים הלומדים באוניברסיטה העברית ירד בשלושת העשורים האחרונים בגלל הקמתן של מכללות, ולפי דו"ח המל"ג שיעורם כיום הוא פחות מ 12%. 77 מאז שנות התשעים נקלטו סטודנטים ערבים רבים גם במכללות אזוריות. באוניברסיטת בראילן ניכרת עלייה במספר הסטודנטים הערבים, בגלל הקמת שלוחות שלה באזורים אחרים. את המקום הרביעי מבחינת שיעור הסטודנטים הערבים תופס הטכניון, 78 ואחריו אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון בנגב. מנתונים שפרסמה הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל על הסגל האקדמי לשנת עולה שהסגל האקדמי הבכיר 79 מהווה כ 53.3% מכלל הסגל האקדמי באוניברסיטאות, המונה 4,576 איש ואישה. לעומתו, הסגל האקדמי שאינו בכיר 80 מונה 4,010 חברים, המהווים 46.7% מהסגל האקדמי שמנה 8,586 חברים בשנת בסך הכול מונה הסגל הטכני והמנהלי באוניברסיטאות 8,558 עובדים. סך כל כוח האדם באוניברסיטאות, כולל סגל בכיר, סגל לא בכיר וסגל טכני ואדמיניסטרטיבי לשנת היה 17,144. בשנת , מבין 4,576 חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, 64 היו ערבים, כלומר כ 1.4% )בשנת 1999 היה שיעורם 1%(. המצב בכוח האדם הטכני והמנהלי איננו טוב יותר: מתוך סגל מנהלי של 8,558, רק )0.26%( 23 היו ערבים )ראו טבלה 3(. מספר המרצים הערבים הרב ביותר נמצא באוניברסיטת בן גוריון, ואחריה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית. 81 בשאר האוניברסיטאות ישנם מרצים ערבים בודדים. טבלה 3: כוח אדם באוניברסיטאות, סה"כ ערבים )%( יהודים )%( 4,576 %) ( %) (98.6 4,512 סגל אקדמי בכיר 8,558 %) ( %) (99.7 8,535 סגל אדמיניסטרטיבי מקור: סקר עמותת סיכוי באוניברסיטאות ומכללות בשנת

24 סגל מנהלי בהודעה לעיתונות שהוציאה ביוני 2011 ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי בראשות ח"כ ד"ר אחמד טיבי, התייחס שר החינוך היוצא גדעון סער לנתונים הזעומים והעגומים שהוצגו בוועדה בנוגע לתתייצוג של האזרחים הערבים בהשכלה הגבוהה ואמר כי הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה למגזר הערבי היא יעד של משרד החינוך. "האוכלוסייה הערבית סובלת מתתייצוג במערכת ההשכלה הגבוהה, אך אין לי ספק שהגדלת הנגישות תביא להגדלת אחוז הסטודנטים הערבים וחברי הסגל האקדמיים. אני אופטימי ומשוכנע שבשנים הקרובות נראה התקדמות משמעותית. משרד החינוך יגבש תכנית עבודה בשיתוף המוסדות האקדמיים לשיפור ייצוג המגזר הערבי." מהנתונים שהעבירה המל"ג לאותה ועדה מתברר כי: בשנת 2011, רק 2.7% מחברי הסגל האקדמי בישראל היו ערבים. במנהל ההשכלה הגבוהה שיעור הערבים נמוך אף יותר ועומד על 1.6% מכלל העובדים )לא כולל עובדי קבלן(. המועצה להשכלה גבוהה, שהיא תאגיד סטטוטורי, מעסיקה רק עובד ערבי אחד מתוך 85 עובדים, לרבות 83 עובדים זמניים וחסרי תקן. בראיון ל"הארץ" ביוני אמר ד"ר דני גרא, שהיה יועץ מקצועי לוועדת החקירה שבראשה עמד ח"כ טיבי: "נתוני המל"ג מעידים כי במערכת ההשכלה הגבוהה שיעור תעסוקת הערבים נמוך בכל אמת מידה שהיא. שיעור זה נמוך עוד יותר מאשר בשירות המדינה, אשר גם בו שילוב ערבים אינו עומד ביעדי החלטות הממשלה )שקבעה כי עד 2012, 10% מכלל העובדים בשירות המדינה יהיו ערבים(. יתר על כן, נראה כי אם מתוך כ 160 עובדים בכירים במינהל מוסדות ההשכלה הגבוהה יש שני ערבים בלבד, קשה להתעלם מן המסקנה כי עובדים ערבים כמעט מודרים מהנהלת המוסדות." בתגובה נמסר מהמל"ג כי "בשנים האחרונות נעשו שורה של פעולות להשתלבותם של נציגים מהמגזר הלאיהודי באקדמיה. במסגרת זו ניתנו עשרות מלגות מעו"ף לסטודנטים מצטיינים, שבהמשך השתלבו כחברי סגל במוסדות השונים. במקביל, במסגרת תכנית החומש במערכת ההשכלה הגבוהה תורחב הנגישות להשכלה הגבוהה לסטודנטים מהמגזר הלאיהודי. במסגרתה יתווספו כ 3,600 מכסות ייעודיות לסטודנטים מהחברה הערבית." בתגובת ועד ראשי האוניברסיטאות לכתבת "הארץ" נטען כי "יש יחס ישר בין אחוז הסטודנטים הערבים לבין אחוז חברי הסגל הערבים באוניברסיטאות" טענה לא נכונה, כפי שנראה בהמשך בפרק הממצאים. ועד ראשי האוניברסיטאות הוסיף: "לאורך השנים חלה עלייה במספר הסטודנטים הערבים, ולכן אנחנו מצפים לראות יותר סטודנטים ההופכים לחלק מהסגל האקדמי הזוטר והבכיר. בנוסף, לא מעט צעירים מהמגזר הערבי נקלטים כיום כחלק מסגל האוניברסיטאות באמצעות מלגות מעו"ף הייעודיות לאוכלוסייה. אנו סבורים שיש מקום להגדיל את מספר מלגות המעו"ף שיש להן תרומה ישירה להעלאת מספר חברי הסגל הערבים." 85 חישוב פשוט של הגידול במספר הסטודנטים הערבים לעומת הסגל הערבי מגלה שהפער עדיין גדול. כאמור, שיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הגיע ל 11% בשנת הלימודים )גם נתון זה אינו מדויק, כפי שניווכח בהמשך בפרק הממצאים(. לסיכום, הנתונים על ייצוג הערבים כסגל אקדמי ומנהלי אינם עקביים ולא פעם מבוססים על הערכות. על פי נתוני המל"ג 86 שהתפרסמו ב- 2012, רק מ 11% מהתלמידים לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל הם ערבים כמחצית משיעורם באוכלוסייה וככל שהתואר גבוה יותר הולך שיעורם ופוחת. 24

25 בניסיון להתמודד עם הפערים המתרחבים אושרה בוועדה לתכנון ותקצוב )ות"ת( תוכנית חדשה של המל"ג, שעיקרה העמדת סל שירותים שהמוסדות השונים יוכלו לספק כדי לתמוך בסטודנטים ערבים. התוכנית, בעלות של יותר מ 300 מיליון ש"ח, תתבצע בהדרגה עד שנת הלימודים על פי התוכנית יתבקש כל מוסד להכין בשנה הקרובה תכנית ארוכת טווח בעלת מטרות ויעדים ברורים לקליטת סטודנטים ערבים, גיוון תחומי לימודיהם, קליטתם לתארים מתקדמים ושיפור איכות לימודיהם, ובהתאם לכך תיקבע השתתפות המל"ג בתמיכה. כך למשל, כדי לחזק את קליטת הסטודנטים בשנה הראשונה ללימודים ולצמצם את אחוזי הנשירה וגרירת התואר, יוצע סל ממוצע בסכום של 4,666 ש"ח לסטודנט, ויתמקד בתמיכה חברתית, תמיכה אקדמית אישית, ייעוץ ופיתוח מיומנויות למידה ופעולות תרבות. הסל המלא יוענק למוסדות על בסיס שיעור הנשירה של סטודנטים ערבים מהמוסד, ביחס לממוצע הנשירה של האוכלוסייה היהודית בכלל המוסדות. כחודשיים לפני מועד פתיחת השנה יהיו הסטודנטים הערבים זכאים להשתתף בתוכנית לתגבור השפה העברית, מיומנויות למידה ואוריינטציה אקדמית בתמיכת ות"ת )בסכום של עד 1,824 ש"ח לתלמיד(. בנוסף, כדי לזכות בתקציב יצטרכו המוסדות לתרגם את אתר האינטרנט שלהם לערבית. באוניברסיטה הפתוחה יחלו עוד השנה בניסוי הכולל לימוד מקצועות שונים בשפה הערבית. התוכנית מבקשת לתת מענה גם לפערים שנמצאו עוד בשלב התיכון. משנת הלימודים 2012 אמורים להיפתח במרכזי האוכלוסייה הערבית מרכזי הסברה וחשיפה לאקדמיה, שבהם תלמידי תיכון בעלי פוטנציאל להתקבל לאוניברסיטה יקבלו מידע על מוסדות הלימוד ותחומי הלימוד, ויוצעו סדנאות הכנה, הפניה למלגות וכדומה. המרכזים, שיוקמו בעלות של 300 אלף ש"ח, יפעלו בהנחיית ועדת היגוי של אנשי ציבור ואקדמיה שרובם ערבים, ועד שנת צפויים לפעול מרכזים אלה בכ 25 יישובים. יעד נוסף הוא הנגשת המכינות הקדםאקדמיות לאוכלוסייה הערבית. מתוך 12,300 התלמידים שלמדו במכינות הקדםאקדמיות בשנת , רק 6% היו ערבים. 57% מתוכם לא המשיכו ללימודים אקדמיים בשלוש השנים הבאות )לעומת כ 48% מהיהודים(. מאמצי ההנגשה יופנו לתגבור השפה העברית, ולמימון מעונות והסעות, קורס הכנה לפסיכומטרי ומלגות ל 20% מבוגרי המכינות הערבים. סכום המעטפת עומד על כ 6,000 ש"ח לתלמיד, ות"ת תתקצב כל מוסד בתקציב חדפעמי של עד 50 אלף ש"ח לשיווק המכינה בקרב האוכלוסייה. אשר לאחוזי ההשתלבות הנמוכים של הערבים בתארים מתקדמים ובסגל, יופעלו תוכניות של מלגות הצטיינות בכל המוסדות, ואלה יידרשו לדווח למל"ג על שילוב אנשי סגל ערבים. התוכנית המקיפה היא חלק מתוכנית חומש שהובאה לאישור הממשלה לפני שנתיים על ידי יו"ר המל"ג ושר החינוך לשעבר גדעון סער, ויו"ר ות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג. התוכנית ביקשה להנגיש את ההשכלה הגבוהה לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, לאוכלוסייה החרדית ולמיעוטים. לדברי פרופ' טרכטנברג, "התכנית תקל על אוכלוסיית המיעוטים להשתלב בהשכלה הגבוהה ובהמשך גם בשוק העבודה. מבדיקות שקיימנו עולה כי אחד החסמים הוא היעדר הנגישות, והתוכנית תיתן מענה לקראת 87 הכניסה למערכת וליווי צמוד בשנים הראשונות." 25

26

27 פרק רביעי: המחקר מתודולוגיה שאלת הייצוג של האזרחים הערבים בסגל האקדמי בישראל ודפוסי האפליה בגיוסו ובקליטתו במוסדות להשכלה גבוהה כמעט לא זכתה להתייחסות מחקרית, למרות חשיבותו בעיני הערבים בישראל. רוב המחקר בנושא מסתמך על דוחות של ועדות, הודעות לעיתונות, דוחות של החברה האזרחית ודיווחים קצרים מהמל"ג. יוצא מן הכלל הוא הסקר שערכה עמותת סיכוי במסגרת פרויקט "ייצוג הולם ושוויון בתעסוקה" באוקטובר 2007, שביקש לבדוק את מספר המועסקים הערבים בסגל האקדמי הבכיר ב 65 מוסדות אקדמיים, וכן את מספר הערבים בכוח האדם האדמיניסטרטיבי. ההיענות לסקר הגיעה לכ 20%. באוניברסיטאות ובמכללות שלא נענו לסקר נעשה מאמץ פרטני לדלות מידע מהסגל הערבי. עמותת סיכוי ערכה סקר דומה בשנת 1999, ותוצאותיו פורסמו באותה שנה בדו"ח ייצוג הולם של עמותת סיכוי. גם אז היה אחוז ההיענות דומה. כאמור, מחקר זה מבקש לבחון את ייצוג האזרחים הערבים באוניברסיטאות בישראל. לצורך המחקר הנוכחי השתמשנו בשילוב של שיטות כמותניות ואיכותניות שאלון, ראיונות עומק וניתוח טקסטים כדי לנצל את היתרונות של שתי השיטות ולמזער במידת האפשר את חולשותיהם. השאלון שהועבר לראשי האוניברסיטאות היה מורכב מ 32 שאלות שנועדו לחלץ מידע ספציפי בנוגע למטרות המחקר, ועל המידע הזה התבססו עיקר ממצאיו. לאחר בנייתו תוק ף השאלון בעזרת מומחים בתחום, כדי להבטיח שהשאלות בו עולות בקנה אחד עם מטרות המחקר. ראיונות חצי מובנים נערכו עם מרצים ועם עובדי סגל מנהלי ערבים באוניברסיטאות. עוד נעזר המחקר בראיונות בלתי פורמליים עם חברי סגל ערבים ובעלי תפקידים אדמיניסטרטיביים )כמו עוזרים ויועצים של נשיאי אוניברסיטאות, וסטודנטים פעילים באגודת הסטודנטים הארצית ובוועדי הסטודנטים הערביים. ראיונות ושיחות אלו סייעו לנו הן באימות מידע והן בהשגת מידע שלא הצלחנו להשיג ישירות מממלאי השאלונים. למדנו גם ממחקרים קודמים שעסקו בסוגיות דומות, ואיסוף החומר תרם להעשרת המידע של מחקרנו. מלבד זאת, כדי לפצות על סירוב של מרואיינים או ראשי אוניברסיטאות למלא את השאלון, ניתחנו טקסטים ומידע זמין כמו דו"חות מחקר של מוסדות רשמיים או של ארגוני חברה אזרחית, ספרות מחקרית, מאגרי מידע, אתרי אינטרנט של האוניברסיטאות והמכללות, כתבות בתקשורת, פרסומי למ"ס ומל"ג, מידע מוועדות חקירה של הכנסת ומפרסומי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועוד. אחרי שהשאלון קיבל את אישורם של חברי ועדת ההיגוי ועבר פיילוט בהצלחה, הוא נשלח לאוכלוסיית היעד שכללה את ראשי אוניברסיטאות המחקר )שבע אוניברסיטאות והאוניברסיטה הפתוחה( ולראשי שתי מכללות המכללה האקדמית גליל מערבי ומכללת קיי. המכללות שימשו כקבוצת ביקורת בסוגיית הייצוג והתתייצוג של כלל סוגיות המחקר. הנתונים שקיבלנו מאחת המכללות לא דווחו. כאמור, השאלון מורכב מ 32 שאלות סגורות, ואם המידע זמין מילויו אורך כשעה, אולם רוב האוניברסיטאות טענו כי המידע המבוקש נמצא בידיהם של גורמים רבים ולכן נדרש להן זמן רב לאסוף אותו. בזמן

28 שחיכינו לשאלונים ערכנו את רוב ראיונות העומק ושיחות לא פורמליות רבות עם דמויות מפתח. ראיונות העומק נותחו בשיטת הניתוח הפרשנית. לאחר איסוף הנתונים מהמחקר הכמותני, ניתחנו את הנתונים בעזרת התוכנה הסטטיסטית.SPSS 2. ממצאים וסיכום חמישה מנשיאי האוניברסיטאות אוניברסיטת חיפה, הטכניון, האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית )או מי מטעמם( נענו לפנייתנו היענות מלאה, מילאו את השאלון בשלמותו או ענו בכתב על כל סוגיות המחקר שנדרשו להן. אוניברסיטת תל אביב סיפקה את רוב המידע שנוגע לשאלון המחקר, אולם אוניברסיטת בראילן סיפקה מידע חלקי שנאלצנו להשלים בראיונות עומק ושיחות בלתי פורמליות עם אנשי סגל ובעלי תפקידים אחרים או מאתר האינטרנט של האוניברסיטה. שתי אוניברסיטאות אלה טענו כי אין בידן מידע על מוצאם של הסטודנטים והעובדים. מכון ויצמן סירב בתוקף לשתף פעולה עם המחקר באותה טענה. המידע על מכון ויצמן נאסף אפוא ממקורות בלתי פורמליים ומאתר האינטרנט של המכון. ראשי המכללה האקדמית גליל מערבי סיפקו מידע מלא על כל שאלות המחקר. מכללת קיי בנגב לא ענתה לפנייתנו חרף תזכורות ושיחות טלפוניות עם גורמים רשמיים במוסד. שיעור ההיענות לשאלון המחקר היה גבוה מאוד: 62.5% היענות מלאה; 25% היענות חלקית ו 12.5% לא ענו. במחקרים קודמים של סיכוי מ 1999 ומ 2007, שיעור ההיענות של ראשי האוניברסיטאות לא הגיע ל 20%. 88 הממצאים שיוצגו להלן נמסרו אפוא על ידי ראשי האוניברסיטאות, ומשקפים נאמנה את ייצוג האזרחים הערבים בשבע אוניברסיטאות המחקר בישראל בחמשת תחומי המחקר: ייצוג הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות; ייצוג ערבים בסגל האקדמי 89 והמנהלי; ייצוג הערבים כחברים בחבר הנאמנים; ייצוג הערבים בוועד המנהל במוסדות שנחקרו. חלק מהממצאים שיוצגו להלן שונים במקצת מנתוני הלמ"ס או המל"ג, כי נתוניהם מתבססים על הערכות או מידע שהאוניברסיטאות העבירו ישירות אליהם או לוועדות הכנסת. אך המחקר הנוכחי לא הסתפק בנתונים אלה, אלא התבסס על נתוני האוניברסיטאות, שעברו אחר כך אימותים והצלבות בשטח. רואיינו אנשי סגל בכירים, יועצים של ראשי אוניברסיטאות לענייני סטודנטים ערבים, 90 חברים באגודות הסטודנטים, מועסקים בדיקנט הסטודנטים ואחרים כפי שצוין בפרק המתודולוגיה. 28 סטודנטים בשנת למדו בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל כ 298,400 סטודנטים לקראת תואר אקדמי. 258,700 מהם למדו באוניברסיטאות, במכללות האקדמיות ובמכללות האקדמיות לחינוך, והיתר במוסדות שמעניקים תעודה אך לא נמנים עם שלושת סוגי המוסדות שלעיל. 75% למדו לקראת תואר ראשון )מתוכם 58.1 אלף סטודנטים חדשים(, 20.4% למדו לקראת תואר שני, 4.1% למדו לקראת תואר שלישי, והיתר לקראת תעודה. בשנת הלימודים למדו בשבע אוניברסיטאות המחקר כ 155,800 סטודנטים לכל התארים. 14,895 מהם היו ערבים, משמע 9.6% מכלל הסטודנטים באוניברסיטאות בישראל. מתברר אפוא שייצוגם של הערבים אזרחי המדינה בקרב הסטודנטים באוניברסיטאות הוא כמחצית ייצוגם בכלל האוכלוסייה, והרבה פחות מייצוגם בחתך הגיל הרלבנטי. ראוי לציין כי המחקר שלפנינו עוסק בסטודנטים בישראל, ואינו מביא בחשבון את הסטודנטים הלומדים בירדן )הנאמד באלפים(, באירופה ברחבי העולם, וכמו כן לא מביא בחשבון את הסטודנטים היהודים הלומדים ברחבי העולם.